קראסקו היהודית/בית הכנסת

הגטו

 

לאור גודלה הצנוע של הקהילה היהודית בקראסקו, היה הגטו בעיקרו מתחם אחד גדול במרכז העיר, בפינה שבין ויה מרקוני לוויה ויטוריו עמנואלֶה II של ימינו.

 

בפנים, בקומה השנייה של המבנה מהמאה ה-18 (הנגיש כיום דרך הכניסה בוויה מרקוני), נותר אולם בית הכנסת, על רהיטיו ואריגיו המקוריים.

 

הגטו הוקם בין 1725 ל-1730, והיה בעל כניסות-שערים שונים, הקיימים עד היום. צילום שעשה טאליאפֶרוֹ בסוף המאה ה-19 נותן מושג על תצורת המתחם: חצר פנימית, מוקפת דירות, שבחזיתן הפונה לחצר מרפסות עץ, שאפשרו תקשורת בין הדיירים, ללא צורך לצאת מן המתחם אל הרחוב.  

 

הסכם שביתת הנשק בין ממלכת סרדיניה לצרפת המהפכנית, שנחתם בקראסקו ב-1796, זיכה את היהודים בחירויות חדשות, וביניהן הרשות לעזוב את הגטו. כך, בזמן הכיבוש הצרפתי, כמה משפחות יהודיות אמידות עברו לבתים בעיר, ואפילו לכפרים בסביבה, בהם הקימו מספר מפעלי טקסטיל.

 

שיבת שושלת סבויה לשלטון ב-1814 כפתה מחדש את הישיבה בגטאות, אך יהודים רבים נשארו במגוריהם החדשים. שנים רבות ניסו שלטונות העיר להכריחם לחזור לגטו, אפילו על ידי הצעה לרכוש את הבניין של משפחת אוליבטי, שהיה צמוד לו. אך הגדלת הגטו לא יצאה אל הפועל, בין השאר כי בינתיים, מספר גדל והולך של יהודים התיישב מחוצה לו, אפילו לתקופות ארוכות, בעיקר מסיבות עסקיות, דהיינו כדי להקל על נסיעות לירידים ולשווקים מחוץ לעיר.

לקריאה נוספת

Questo sito utilizza i cookie per migliorare la tua esperienza di navigazione. Usando questo sito sei in accordo con la nostra privacy policy OK