Fondazione De Benedetti - Cherasco 1547

ארון הקודש

הארון (הנקרא גם היכל בקרב הספרדים) מוצב תמיד בקיר הבניין הקרוב ביותר לירושלים ומכיל את ספרי התורה.

פרוכת

הפרוכת המוצגת כאן, מהמאה ה-18, עשויה קטיפה. אין עליה כל כיתוב. קיצור עשרת הדברות מצוירים על דלתות העץ של הארון. 

נר תמיד

מנהג נר התמיד, התלוי מעל הארון, נועד להזכיר את הנר שדלק בקביעות, גם בלילה, במנורת שבעת הקנים בבית המקדש וממנו הודלקו שאר נרותיה בבוקר. הוא מצוי בבית הכנסת כדי שמעולם לא ישרור בו חושך מוחלט, כסמל להתמדת נוכחות האל.

התיבה

התיבה היא המיקום שבו מניחים את הספר התורה בעת קריאת התורה. בקהילות מסורתיות, כמו זו של קראסקו, נהוג היה למקם את התיבה במרכז אולם התפילה. בבתי כנסת אשכנזיים התיבה נמצאת בדרך כלל בקדמת האולם, לצד הארון.

הכיתובים על הקירות

לאור האיסור על ייצוגים אנתרופומורפיים בבית הכנסת, בדרך כלל מעטרים בפסוקים שאולים מהתנ"ך ומהתפילה, ובמוטיבים גיאומטריים, צמחיים, של בעלי חיים, או מעולם הסמלים היהודי המסורתי (מנורה, שופר, שבעת המינים, וכד').

כאן, הסתפקו בעיקר בעיטורי עלים ופרחים, ובכיתובים  ערוכים בצורת בתי שיר מחורזים, המורכבים בחלקם מקטעי פסוקים הניתנים לזיהוי, אך גם מתצורות יותר עצמאיות. 

במרכז הקיר המערבי, בארמית, מופיעה במלואה התפילה מספר "הזוהר" בריך שמֵה דמָרא עלמא, הנאמרת לפני קריאת התורה, בשעה שפותחים את ארון הקודש ומוציאים את ספר התורה.

כיור לנטילת ידיים

הוצב בכניסה לאולם התפילה ומעליו טבלת הקדשה משנת ה'תקנ"ג  (1792-3) הנושאת את שם האחים התורמים נתן ואברהם ברוך (דה בנדטי).

מזוזה

במסגרת דלת חדר התלמוד תורה נשתמרה מזוזה עתיקה.  התורה מצווה: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ" (דברים ו, ט).  

הפוסקים נחלקו אם צריך לקבוע מזוזה בבית מדרש - שכן אינו בית מגורים, מצד שני מבלים בו שעות רבות, ולעתים גם אוכלים בו. הרוב סברו שלא, בקראסקו החליטו שכן. ייתכן שבדורות הקודמים, שוכנו לעתים בחדר הלימוד הקטן עניים או אורחים מזדמנים, שלא היה להם מקום אחר לישון בגטו הצפוף, ומכאן הצורך במזוזה.

תיבת צדקה

בנוסף למעשר שנדרש יהודי לשלם לכלכלת עניי קהילתו, תמיד היה צורך בתרומות נוספות לעניים. ואין כמו מתן בסתר, שמאפשר אנונימיות לתורם ולנתרם, כפי שמזכירה הכתובת המצוירת מעל הקופה.